בלוג. ‘מאשים’ או ‘מתגונן’?

על מה ולמה אני מאשים אחרים ?

בתכתובות שבקשקשת מופיעות לעיטים אמירות ותגובות הכוללות מסרים של “אני מאשים“. בתקופה האחרונה ולאור המצב המורכב, נראה שהתדירות של המסרים הללו עלתה רמה והיא כוללת כעס ואלימות מילולית. בפניות שהגיעו אלי, הופיע גם דרישה בוטה להוציא אנשים מהקבוצה ו/או לסתום לאנשים מסוימים את הפה.

כשבחנתי מדוע ולמה, התברר לי כי התופעה של האשמת האחר, השתקת האחר, אלימות מילולית וכדומה, איננה רק נחלתם של גמלאי הבנק, אלא של כלל הציבור בישראל.

על מנת להבין מה קורה לי ולאחרים, ממליצה להכין לעצמינו רשימה אישית שתכלול את אלו שאני מאשים ובחלק האחר, את אלו שמאשימים אותי. לצד השמות מומלץ להוסיף את מהות האשמה ובאיזה הקשר היא נאמרה. הרשימה הקטנה תאפשר לנו ללמוד משהו על התודעה שלנו ושל אלו שסובבים אותו. לרבות, פוליטיקאים ואנשי תקשורת.

בבלוג הנוכחי אנסה להציג את עיקרי המידע שליקטתי מגורמים מקצועיים, על מנת לנסות ולהבין מה עובר עלינו בהקשר של אשמה. מדוע ולמה היא התעצמה החל מ – 7.10.23.

מתברר כי לכולנו יש בתודעה הנחה ילדותית סמויה: כשאני מאשים אחרים במה שקורה לי, אני אומר לעצמי שאני לא אשם וזה מאפשר לי להפנות את הכעס, התסכול והאכזבה כלפי חוץ ולחוש הקלה. אני בפועל מסיר אחריות מעצמי, ומשליך אותה על אחרים.

הכול בגללם, הם אשמים !!

כשאני מאשים אחרים, אני בפועל חוסם את ערוץ ההקשבה לאחר ולעצמי ונימנע משינוי. כשאני מאשים מישהו או משהו על מה שקרה לי בעבר, אני למעשה אומר לעצמי שהמצב היום בהווה לא יכול להשתנות, כיון שאני לא יכול לשנות את מה שקרה בעבר.

כלומר: אני לא אחראי על התחושות והרגשות השליליים שלי היום, זה הרי תוצאה של מה שקרה לי בעבר. אני נמצא בלופ / בפלונטר של אני מאשים, אני כועס ואני לא מנסה לקחת אחריות על מה שקורה לי ולעזור לעצמי.

אפשר לצאת מהמצב המתסכל הזה, רק אם נבין שהמצב הנוכחי נבחר על ידינו כשהרגשנו צורך להתגונן (טעיתי, פישלתי או שקרה לי משהו לא נעים ולא צפוי). עלינו להחזיר לעצמינו את השליטה ברגשות שלנו ובעיקר בתחושת האושר. עלינו לבחור אל מה להתייחס ובאיזה אופן. לא להיגרר, לא להיבהל ולא להיות מושפעים מאחרים. מומלץ להקשיב, לבחון ולזהות מה בשליטה שלנו ומה נמצא בשליטה של אחרים. 

לדוגמה: נער או מבוגר שמאשים את ההורים שלו או את החינוך שלהם במצב בו הוא נמצא היום, כאמור, לא די שהאשמה כזו לא תוביל אותו לשינוי המיוחל, אלא למעשה מלמדת אותו להשליך את האחריות על מצבו על משהו שנעשה בעבר, או על מישהו אחר – במקרה זה ההורים. גם אם יש אמת בהאשמה זו, והחלטה כלשהי שקיבלו ההורים בעבר מקשה על הנער או הבוגר בהווה, עדיין, האשמה היא רגש מזיק ואינו מועיל. יטיב אותו נער או בוגר לעשות, אם ייקח את האחריות על עצמו, יפנים את התובנה שהימצאותו במקום בו הוא נמצא היא תוצאה של בחירתו שלו ויבחר לשנות את המצב לטובתו.

הסיבה לנטייה שיש לאנשים להאשים אחרים, היא חוסר לקיחת אחריות הנובעת מהרצון להישאר באזור הנוחות בו הם נמצאים ולא לעמול קשה לצאת ממנו.

יותר קל להאשים מישהו במצב שלי, מאשר לעמול ולפעול לשנותו.

חברים יקרים, אתם מוזמנים להתייחס ולכתוב לכולנו תגובה, הצעה, השלמה… באופן מכובד ומכבד.

דינה יפה